אשדוד היא העיר הגדולה במחוז הדרום והשביעית בגודלה במדינת ישראל
אשדוד נוסדה ב-1956 והוכרזה כעיר ב-1968. העיר שוכנת לחופו של הים התיכון במישור החוף הדרומי, מדרום ליבנה, מצפון לאשקלון וממערב לגן יבנה, בקצה הדרומי של מטרופולין גוש דן. בשטחה זורם נחל לכיש.
אשדוד היא אחת הערים העתיקות בארץ ישראל, ומיושבת כ-3,700 שנים, בין היתר כאחת מחמש ערי פלשתים החשובות ששכנו באזור. שמה נשמר מאוחר יותר גם בשם העיירה הערבית איסדוּד. בראשית ימיה התהוותה כמרכז מסחר ימי פעיל, עם נמליה המזוהים בתל מור ובאשדוד ים, ובעת המודרנית הפכה לעיר נמל בזכות אחד מסמליה המובהקים – נמל אשדוד, הגדול בנמלי ישראל. יחד עם הנמל פועלות בעיר תשתיות לאומיות נוספות, אשר הופכות אותה למרכז תעשייתי חשוב.
מאז הקמתה, אשדוד קולטת עלייה יהודית נרחבת מרחבי העולם, ואחוז העולים החדשים בה הוא מהגבוהים בישראל. העולים יצרו בעיר אינטגרציה חברתית, מבלי לאבד את הזהות המיוחדת של הקהילות מהן באו. אשדוד היא גם אחת הערים היחידות בישראל שנוסדו בתכנון מוקדם, מה שתרם רבות להתפתחותה לאחת הערים הגדולות במדינה.
ראש עיריית אשדוד, החל מ-2008, הוא ד"ר יחיאל לסרי. העיר חברה בארגון פורום ה-15.
היסטוריה
כשלושה קילומטרים מדרום מזרח לעיר נמצא הגן הלאומי, תל אשדוד, ובו שרידי העיר העתיקה. אשדוד ותושביה ("אשדודים") מוזכרים 18 פעמים בתנ"ך,[6] וכן גם בספרים החיצוניים ובברית החדשה. שמה אוזכר גם כעיר מסחר בתעודות אוגריתיות, מצריות ואשוריות, ובתיעודים נוספים בתקופות מאוחרות יותר.
ההתיישבות באזור אשדוד החלה בתקופה הפלאוליתית, ובמהלך כל שלוש תקופות האבן המה האזור מפעילות אנושית. במאה ה-17 לפנה"ס נזכרת אשדוד לראשונה כעיר כנענית מבוצרת. במאה ה-12 לפנה"ס התנחלו בה הפלשתים; העיר גדלה והתפשטה מחוץ לגבולות האקרופוליס, והפכה לאחת מחמש הערים החשובות ביותר לפלשתים, אשר התנהלו כערי מדינה. לאשדוד היה נמל תחת חסותה כבר מאמצע תקופת הברונזה המאוחרת בשפך נחל לכיש, לפי חפירות ארכאולוגיות שבוצעו בתל מור.
עם התנחלות שבטי ישראל בארץ כנען העיר נכללה בנחלת שבט יהודה, אך לא קיים תיעוד שמעיד על כיבושה. בספר יהושע נזכר כי נותרו בה ענקים. במהלך תקופת השופטים, בקרב אבן העזר, שהיה במסגרת מלחמות הפלשתים בשבטי ישראל, הביסו הפלשתים את השבטים ולקחו עמם שלל את ארון הברית אל מקדש האל דגון שבאשדוד.[7] תיאור זה עשוי להעיד שבשנים אלה הייתה אשדוד עיר המדינה הראשית של הפלשתים.[8]
במחצית המאה ה-10 לפנה"ס נחרבה העיר יחד עם היישוב הפלשתי בתל מור. חוקרים משערים כי נחרבה במסע הפלישה של פרעה סיאמון, או על ידי דוד המלך באחת ממלחמותיו בפלשתים. בסוף המאה היא שוקמה, עם חידוש ההתיישבות הפלשתית באזור. ב-770 לפנה"ס בקירוב נכבשה על ידי עוזיהו מלך יהודה, כפי שמתואר בספר דברי הימים:
"וַיֵּצֵא, וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּפְרֹץ אֶת-חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה, וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד; וַיִּבְנֶה עָרִים, בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים".
- אשדוד-ים הייתה עיר נמל עתיקה ששרידיה ממוקמים באתר ארכאולוגי גדול בחופה הדרומי של אשדוד המודרנית
- שמה מוזכר לראשונה בלוח חמר בכתב יתדות שנכתב ב-722 לפנה"ס על ידי סרגון השני, ובו ציין כי בעת מסעו לארץ ישראל הוא ביצר את הערים הפלשתיות אשדוד וגת וכן גם את העיר אָסדוּדימוּ ("אשדוד-ים").
- במהלך המאה ה-7, עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל מידי הביזנטים, נבנתה על ידי הח'ליף עבד אל-מלכ מצודה גדולה בין שרידי העיר אשר כונתה בערבית קָלעת אל-מינָא (בעברית: "מבצר הנמל").
- שרידי אשדוד-ים קבורים תחת חול ונחפרים לסירוגין החל משנות ה-60. מ-2013 מתקיימות עונות חפירה באתר על ידי חוקרים וארכאולוגים מהארץ ומהעולם.
באפריל 1961 החלה הקמתו של נמל אשדוד. הנמל נחנך בנובמבר 1963, ושנתיים לאחר מכן, ב-1965, הוא הופעל לראשונה לפריקה ולטעינה עם בואה של האונייה השוודית "וינגאלגד". ב-1963 נחנך גם בית משפט השלום בעיר. בינואר 1965 נחתם חוזה בין חברת אשדוד לבין מרכז קופת החולים הכללית לגבי הקמת בית חולים בן 500 מיטות על שטח 250 דונם באשדוד, אך בית חולים זה לא הוקם.
ב-1 בפברואר 1968 קיבלה אשדוד מעמד של עיר, וב-14 בפברואר, ט"ו בשבט ה'תשכ"ח, נערך בעיר טקס חגיגי לציון המאורע.[30] באותו חודש נחנך גם הגשר מעל נחל לכיש שחיבר בין העיר לנמל (גשר שהיה בשעתו הארוך ביותר בישראל), הוקם בית הספר אורט ימי אשדוד ונחנך מרכז קליטה בית קנדה. באותה שנה הורחבה העיר והועברו אליה 6,000 דונם ממועצה אזורית חבל יבנה.[31] ב-1969 החלו לפעול באזור התעשייה מפעלי הטקסטיל "רוגוזין" אשר הועברו מארצות הברית על ידי התעשיין היהודי ישראל רוגוזין, במטרה לספק תעסוקה לתושבי העיר.[32]
